סקירת הפוטנציאל המיני המלא שלך, חלק 11/24: משחק להקת הזאבים

3-w-pakגברים החווים משיכות תוך-מגדריות (מת"מים) נהיים לעתים קרובות מבולבלים מהם, ולא מצליחים להבין את מקורות הרגשות האלה. לעתים קרובות מאוד, הגברים האלה מביעים גם רגשות נחיתות. ניתן להסתכל על מת"מים כעל שלטי רחוב, המורים בכיוון סוגיות אישיות לא פתורות. ישנן דרכים ארוכות, באמצעות פסיכותרפיה, להתגבר על רגשות נחיתות, אבל יש גם קיצור דרך: משחק להקת הזאבים. במאמר זה, נציג את הרגשות ואת האופן בו משחק להקת הזאבים עשוי לעזור.
קודם כל, נציג את משחק להקת הזאבים, ואיך שרעמסס וגרגור הגיבו לו. עבור רעמסס המשחק הלך חלק. אבל גרגור חווה רגשות עמוקים יותר. אחר כך, נראה כיצד נוכל לתת מענה לרגשות של גרגור.
מקורות משחק להקת הזאבים
איך נולד הרעיון למשחק להקת הזאבים? רעמסס ממצרים, שתמיד מתלונן על תחושת נחיתות, כתב לי:
"אני הולך ברחוב וסביבי אני רואה גברים ונערים שלא מרגישים כמו אפסים, שגאים בעצמם, כאלה יותר מאחרים. אני נמשך לרובם, זכרים בכושר גופני טוב בני 14-40. ויש גם בחורים בולטים במיוחד עבורי. הם חזקים, בעלי כושר, וטובים. אני חושב באופן ספציפי על אחד מהם, אחמד, שצעיר ממני בכמה שנים. ברחובות, בכל מקום, הוא אדון כריזמה, והוא נראה נהדר, ונראה שנוח עם עצמו.
eenzam1הלוואי והייתי חבר שלו. הלוואי והוא היה מקדיש לי טיפה זמן מעבר לשלום שלום במקומות הרבים שם אנו נתקלים אחד בשני. הלוואי והייתי מאמין שיש לי מה לתת לו. אמנם יש לי - ניסיון עסקי, גבריות מהסוג שפיתחתי. אבל אני עדיין מרגיש פחות ממנו. הלוואי והייתי לא רק מוקף בגברים כמוהו, אלא שהייתי גם מרגיש אחד מהם.
אבל אז הייתי צריך להיות אמיתי לגמרי, ולהאמין בעצמי. הייתי צריך להתגבר על תחושת הנחיתות שלי שאני סוחב כל כך הרבה שנים. הלוואי והייתי פשוט יודע שאני שייך, שיש לי המון מה להציע לכל קבוצה של גברים, שלא הייתי מרגיש שונה ונחות."
מנין מגיעות רגשות נחיתות אלה?
רגשות נחיתות בקרב גבר עם מת"מ עתיקי יומין הם. זאת מסקנה אליה הוא הגיע בעודו ילד. ניתן להבחין כי הוא לא זכה לחיבור חזק עם אביו ועם הגבריות שאביו מסמל. הילד היה זקוק לחיבור הזה באופן נואש, אך הוא לא זכה לה.
עקב העובדה שילדים קטנים רואים את עצמם כמרכז העולם וכַמנוע שמסובב את כל מה שסביבם, הילד מסיק מסקנות. חוסר ההזדהות והאישור מטריפים אותו ללא הרף. והוא בסוף אומר לעצמו:
"זה אני, אני לא מספיק טוב. אילו הייתי מספיק טוב, הייתי זוכה לזה. אבל הרי אני לא מקבל את זה - לכן אני לא מספיק טוב."
זה הופך להיות תוכנת מחשב קטנה שעוברת לולאה, לולאה אינסופית. היא עלולה לרדוף אותו עד יום מותו, אם לא תגיע איזושהי התערבות.
הוא יצטרך להתבונן בלולאה הזאת, ולאתר בדיוק היכן התוכנה הזאת עדיין רצה בחייו העכשוויים. באיזה מצב? בחברת מי? אחר כך, הוא צריך לשנות את התוכנה. בדרך כלל הוא נמצא במצב של בושה, כשהוא מתכווץ מול זאב האלפא, מנהיג להקת הזאבים.
משחק להקת הזאבים
3-w-pak1משחק זה הוא פשוט למדי וכולל כמה שורות בלבד. אבל הוא עוצמתי מאוד.
כתבתי לרעמסס:
"אני צריך שתתאר בכתב, לעתים הקרובות ביותר שאתה יכול, מצב בו אתה מרגיש נחות מול גבר אחר.
א) אמור לו (בתוך המוח שלך):
"אני מקבל אותך, ומרשה לך להצטרף ללהקת הזאבים. אתה שווה לי, לנו, אתה אחד מאיתנו, ואנחנו מקבלים אותך. בוא, תיכנס. תצטרף ללהקה שלנו. אני מקבל אותך."
כעת הפכת את התפקידים. אתה לא מחכה עד שתהפוך להיות גבר אלפא, אלא אתה נוקט בעמדה זו באופן מיידי, מהרגע בו אתה אומר "סע!"
ב) אחר כך, רשום כמה מוזר זה מרגיש. כמה הזוי, כמה חדש, כמה לא-רעמסס. תחושה חדשה, רעמסס חדש.
ג) שחק את המשחק עשרים וחמש פעמים.
על ידי זה, אתה באופן מודע מתכנת מחדש את המחשבות שלך, את הנפש שלך, שתתחיל להגיב לקול פנימי חדש. זה כאילו אתה לומד לשיר שיר חדש ולרקוד ריקוד חדש.
תשובותיו של רעמסס
יום 4:
"חייל יקר, פה ברכבת, אתה צעיר, אתה יפה. אתה פגיע, אתה עוצמתי. אתה שווה לי. אני רואה שיש בך טוב. אני מקבל אותך. אני מרגיש חום בפנים בזמן שאני כותב זאת. אני מקבל אותך ומזמין אותך לתוך להקת הזאבים :)".
תשובותיו של גרגור
גרגור גם התחיל לשחק את המשחק ושלח לי עדכונים יומיים לגבי הרגשות שלו כל פעם שהוא שיחק. אבל לו היה יותר קשה. הנה כמה מהמיילים שלו, המראים כיצד מתפתחים הרגשות שלו בנושא:
יום 2
"זה היום השני שאני משחק את משחק להקת הזאבים. זה מוזר לי כי אני בקושי מעז להסתכל על גברים במציאות. בדרך כלל אני מסתכל על גברים רק בטלויזיה, או בתמונות באינטרנט. היום זה אחרת. נתתי לעצמי רשות להסתכל על גברים במציאות, ויש מקום בי שחושב שזה לא כדאי. אני יותר מגורה עכשיו בגלל הגברים שאני רואה ברחובות. אני ממשיך לומר לעצמי את המילים מהמשחק. אבל יותר קשה ממה שחשבתי להחליף את המחשבות אחרי 32 שנים בהן אני חושב שאני שונה. אבל אמשיך לנסות."
השבתי לו:
"אתה אומר 'יותר קשה ממה שחשבתי.' כן, זה משחק מציף רגשות, וקשה לשחק אותו. אתה מתעמת עם עצמך, בפול גז, ועם המת"מים שלך בחיים האמיתיים.
pamplonaזה כמו בפמפלונה, עיר בספרד בה משחררים פרים לתוך הרחובות פעם בשנה, וגברים אמיצים עומדים מול הפר ומנסים לא לברוח מקרניו הגדולות. היום אתה עומד בדיוק מול המת"מים, והרגשות מציפים אותך. אבל זה רק משחק חשיבה, משחק בטוח. אתה לא מבזבז זמן. אתה מגלה לעצמך כמה מהמנגנונים הבלתי-פוסקים של הנפש שלך."
יום 17
גרגור כותב:
“המשכתי לשחק את משחק להקת הזאבים. אני לא יודע אם אני משחק אותו נכון, אבל שיחקתי כבר 17 פעמים. דבר כזה מוזר - היום הופיע במחשבה שלי גבר איתו עשיתי סקס, ועוד חבר אחר שפעם שלח לי תמונות שלו בעירום. ניסיתי אפילו לשחק איתם את המשחק. משום מה, אני מרגיש כל כך עצוב היום. ישנן כל כך הרבה דמעות שפשוט רוצות לצאת מהגוף שלי. עשיתי הליכה, ובכיתי קצת על עצמי והעבר שלי. אני לא זוכר את הפעם האחרונה שבכיתי. איך אני יכול להשתפר?"
תגובה לגרגור
השבתי לו:
"שמחתי לקרוא את המייל שלך. אתה אומר שאתה חש אבלות ועצבות: לכולנו יש את זה. אין זו אלא תגובה בריאה לילדות מאוד לא מאושרת. אתה מדהים אותי. אתה עושה טוב מאוד, מתקדם יפה מאוד בתוך זמן כל כך קצר, מלא כנות ומוכנות להתבונן בעצמך. אתה אינטליגנט, רגיש, מעז להיות פגיע, ומעז לתת לאחרים להביט בכאב והעצבות בפנים. אתה עושה טוב מאוד.
קודם כל, הרשה לי להציע לך ספר או שניים שיש לי על הראש כעת, בהמשך למה שכתבת:
  1. למד לאהוב את עצמך ולהיות עצמך (עשית את זה לעתים כה נדירות בעברך). ספר מעשי מאוד נכתב על ידי רוברט א. גלובר, PHD: "נו מור מיסטר נייס גאי" (No More Mr. Nice Guy). תפסיק לרצות אחרים, תתחיל לרצות את גרגור. ותתחיל לאהוב את גרגור.
  2. למד איך להרגיש כמו גבר בין גברים, מקבל אחרים, מרגיש שווה ומרגיש נהדר. אני אוהב במיוחד את ספרו הנפלא של אלן מדינגר, "צמיחה אל תוך הגבריות: להתחיל מחדש את המסע" (Growth into Manhood: Resuming the Journey).
גרגור מתאר את יום 20
גרגור כותב:
"הנה כמה מהרגשות שרשמתי כמה פעמים כששיחקתי את משחק להקת הזאבים. עכשיו אני משחק יותר מפעם ביום:
  • אני מדבר אל עצמי בדיוק כפי שמתואר בהוראות. אבל היה לי קשה להאמין למילים האלו.
  • כל פעם, אני רק רוצה להסתכל עליו. ואז אני מרגיש כעס, עצב - אני לא נראה טוב כמו שהוא נראה.
  • אני מרגיש צורך להיות איתו, או להיות קרוב אליו, אבל אני מרגיש שלא מגיע לי. אני חסר ערך.
  • קשה לי להאמין למילים במשחק. לפעמים הבחור נראה כל כך נהדר, הרגשתי מגורה ובו זמנית הרגשתי שלא מגיע לי.
  • אהבתי איך שהוא נראה. הרגשתי אומלל, שאני לא נראה כמו שהוא, קצת מקנא.
  • אני לא מספיק טוב להיות חבר שלו, או להיות חלק מהקבוצה שלו.
  • אני לא ראוי להיות שם כחבר בקבוצה. אני מרגיש כמו ילד מפוחד."
תגובה ליום 20
shy-wשים לב לאיך שגרגור חוזר לעמדתו הישנה הנחותה עם הזנב מופנה כלפי מטה, במקום לנקוט בעמדת זכר האלפא, אפילו כשמורים לו לעשות כן. זיכרונות ורגשות ישנים ממשיכים לצוץ לו. הוא אפילו אמור: "אני לא ראוי להיות שם כחבר הקבוצה," למרות שהוא זכר האלפא! נדמה שהרגשות שהוא חושף הם עמוקים מאוד.
במיילים אחרים, גרגור כתב על אביו השתיין והמתעלל, ועל אמו הרכושנית, שנהגה איתו באמביוולנטיות (דו-ערכיות). גרגור נתפס באמצע, ונקט בהסתכלותה של אמו, שהגבר ההוא נוראי. גרגור למד לקחת את זה מאוד אישית, ונדר לעולם לא להפוך להיות כמוהו. הוא היה נצמד ללא הרף לאמו.
לכן כתבתי לו:
“אתה מספר על ילדות מפוחדת, בה לא יכולת לחוות אפילו מה זה להיות בעל איבר גברי. תאמין או לא תאמין, יש גם חדשות טובות לגבי הפחדים שהיו לך בתור ילד. האחיות שלך לא פחדו מכך שאמך תנטוש אותן (אני מניח). אבל אתה, בתור בן, לך היה פחד גדול מנטישה. מדוע?
אני חושב שאכן כן הזדהית עם מגדרו של אביך, ואני מאמין שבתוכך, בגיל צעיר מאוד מאוד, הצלחת לראות את עצמך כזכר. אלה חדשות נהדרות. אבל, ראית והיית עד להתנהגות אביך השיכור כלפי אמך. והוא (הפירט) לא הגיע כדי לחטוף אותך ולקחת אותך לעולם הנפלא של גברים, ולשוט בים הגדול מלא ההרפתקאות. לכן, לא הייתה לך ברירה אלא להישאר עם אמא בתוך עולמה של האישה, בעולמן של הנקבות. אבל לגופך היה מחובר הסמל של הרשע כולו: לך היה פין, כולל זקפותיו, לך הייתה זכרות, אתה היית, מסתמן, לא חבר אמיתי במחנה הסקוואיות (מחנה הנשים האינדיאני). היית חכם מספיק כדי לראות ולהרגיש שלך היו כל סימני הבוגד: סימניו של גבר!
חווית את עצמך כחייזר מלוכלך קטן, וכל זקפה שניסית להסתיר העידה על כך שגם אתה יכול, בכל רגע, להפוך להיות אדם נוראי, מתעלל, בלתי רצוי - גבר. לאמך הייתה מערכת יחסים של אהבה ושנאה עם אביך, ואתה (כילד רגיש ואינטליגנטי במיוחד) הבחנת באמביוולנטיות הזאת.
לאמך, איפוא, הייתה בעיית זוגיות גדולה מאוד; איכות החיים שלה ואהבתה עם בעלה הפכו להיות הבעיה שלך. בעיה שלך פרטית מאוד. ואף אחד לא ידע. לא אביך, לא אמך, לא אחיותיך.
ואתה לא יכולת להיות אתה, כי להיות אתה, פירוש הדבר להיות זכר, להיות בעל איבר גברי, ולהפוך להיות מפלצת איומה, בוגדנית, מתעללת וחסרת רגישות. ככה חווית את זה.
eenzame-jלאן ילד במצב כזה אמור לפנות? מה עליו לעשות? הוא קטן, פגיע, תלוי, לא מסוגל לאהוב את עצמו (כי כל הזכרים רעים), לא מסוגל לגדול להיות גבר אמיתי (כלמר, מפלצת). מה עוד יכול לקרות אם לא הופעתו של פחד? פחד מנטישה. אביך היה שיכור מדי וחסר רגישות מכדי להבחין בצרכים הרגשיים שלך. חוץ מזה, עמדת כבר בצידה של אמא, וזה הוא ידע היטב. אמא, ככה הרגשת, הייתה עלולה להשמיד אותך, למחוץ אותך, אילו היא הייתה יודעת איזו מפלצת היית מסוגל להפוך להיות. קול רודף בפאתי נפשך! אם היא באמת אמרה את זה או התכוונה לזה, זאת לא הנקודה. אתה הרגשת את זה, בתור ילד עוד לא בוגר, הנמצא בעולם לכאורה לא בטוח, ויותר מכול, עולם בודד.
ולכן, ניסית להסתיר את הזכרות המבצבצת שלך, ניסית להיות לא-זכר, לא-מתעלל, לא-כל-דבר שגבר אמיתי עלול להיות. אפילו כתבת לי פעם שלפעמים רצית להיות בת. למדת לשנוא או להחביא את עצמך כדי לא להיות משויך לאביך. חשת את בעיות הזוגיות של אמך, והאשמת את עצמך. במה? בהיותך זכר, על שהיו לך זקפות, על השתוקקותך לגבריות, על רצונך להיות בן אמיתי ובסופו של דבר להפוך להיות גבר אמיתי.
ובכן, דחית את הגבריות בכלל, ועל ידי כך, דחית גם את הגבריות שלך.
אך אתה מונע גנטית להזדהות עם הגבריות ועם עולמם של הגברים. זהו דחף מולד שיש לכל גבר - הטרוסקסואלי והומוסקסואלי. לכן, חלק ממך מחפש את בחינה זו של אישיותך, בחינה אבודה זו. אתה מחפש אותה ללא הרף, ואתה מוצא אותה באינטרנט: פורנו גיי, צ'אט גיי: סוף סוף מצאת את זה. עולם הגברים, בו להיות זכר זה דבר טוב, זה מרגש, זה כיף, עולם בו שיתוף הזכרות הוא הנורמה, עולם בו אין נשים שיכולות לגנות אותך כשאתה חווה או חושף זקפה. יש גברים בעולם הגברים שאוהבים את הזקפה שלהם - ואת שלך. סוף סוף מצאת אישור.
ושם אתה יכול לאונן להרגיש את נחשול המיניות שלך זורם חופשי בכל גופך. זה מרגיש כל כך טוב, כל כך נכון.
אנחנו קוראים למשיכות התוך-מגדריות האלה דחף מתקן, הדחף לקתן את מה שנשבר בגיל מאוד צעיר - דהיינו, הזדהותך הבריאה עם הזכרות והאהבה העצמית שלך וגאוותך בזכרות שלך. גאווה זו בסופו של דבר מובילה לביטחון עצמי, מצב נפשי אליו אתה כה כמֵה. ובכל זאת זה מרגיש כמו גן העדן האבוד. לא פלא שאתה חווה עצבות, ים של דמעות יבשות שאינך מצליח להבין.
אילו אמך הייתה פותרת את בעיית הזוגית שלה עם אביך, אילו היא הייתה מבקשת עזרה ממנהיג רוחני או מפסיכולוג, או בכל צורה אחרת לא הייתה מפריעה לך עם הרגשות השליליים שלה והייתה רואה אותם כעניינה הפרטי ביותר, החיים שלך היו נראים אחרת.
אתה הרבה יותר זכר ממה שאתה מתאר לעצמך, או, משאתה מרשה לעצמך להיות. ולכן, אתה מכה את עצמך בראש עם כל גבר נאה שאתה רואה. אתה אומר לעצמך שוב ושוב, "אני לא שווה את זה."
מה שמשחק להקת הזאבים הזה מראה, הוא שאתה מרשה לכל הגברים בעולם להיות זכרים, אבל יש אדם אחד אותו אתה מפלה: גרגור.
זה לא כפי ששדולת גיי-ליבריישן מתעקשת, שנולדת ככה. להפך, ההרגשה שלך שאתה שונה (ופתוח ראוי) נובעת מצד אחד מהעבר, מהמשולש הדיספונקציונלי בו נתפסת כשהיית ילד קטן, ומצד שני, מהעובדה העכשווית שאתה לא נותן לעצמך רשות להיות זכר כמו כולם. וזאת תוצאה של פחד הנובע מהילדות. אבל הימים האלה הסתיימו. אף אישה לא תחסל אותך, אף פעם.
ברגע שאתה תבין את זה, תגיע לתובנה חשובה ביותר. נתקלת בחלק מהפתרון. אמא שלך נתפסה כאילו לא נותנת לך רשות, ככה הרגשת. והיום, אתה ההוא שמשחזר את המצב הזה מהילדות ואומר לגרגור "לא" - זה לא אנשים אחרים שאומרים לגרגור "לא".
הם לא דוחים אותך - אתה הזה שדוחה. אם אתה אומר להם, 'אני מרגיש נחות', הם לא יבינו על מה אתה מדבר. מישהו צריך לתת לך רשות. ובהיעדר אדם כזה, גרגור, עשה זאת בעצמך."
מסקנה
wolvenrמשחק להקת הזאבים הוא דרך אידאלית להרגיש שוב כמו זאב האלפא ישר מההתחלה, על ידי כך שאתה נוקט בתפקיד זה מרגע שאמרת "סע!" כשאתה רושם את התגובות שלך כל פעם שאתה משחק, רגשות ותובנות חדשים נכונים להיחשף. מצאת את זה לבד, בכוחות עצמך: 'היום כשאני מבוגר, אני יכול להתמודד עם כל דבר שנזרק בכיווני.' וזה מוסיף לביטחון העצמי, שחשבת שלעולם לא תגיע אליו.
גיי-ליבריישן אומר לתקשורת המיינסטרים שאתה "נולדת ככה," ולאחר מכן התקשורת שככה ינקה, אמרה לך שתמיד תישאר ככה. אבל זאת נבואה שמגשימה את עצמה.
snorkeלכן, העז לחשוב מחוץ לקופסה, במיוחד מהקופסה של להיות "הומו" לעולם. פוטנציאל המיני המלא שלך הוא לא האי אטלנטיס שטבע בים ויישאר שם לעולם, כפי שגיי-ליבריישן מתעקשת. אין לכך ראיות מדעיות.
אז לך תפוס שנורקל, והבן כי נרטיב (סיפור עצמי) חדש פירושו הזדמנות חדשה, חיים חדשים. צלול עמוק. המשך בתנועה, קח את הזמן אבל המשך להתפתח כאדם שפשוט הייתה לו התחלה רעה ועצובה בחיים. הכן את הסוסים. אל תתן לסוסים האלה לחכות עד שתהיה איש זקן.
ההמשך יבוא.
יוב ברנדסן, MD, אמסטרדם

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

סקירת הפוטנציאל המיני המלא שלך, חלק 1/24: איך המיניות עובדת

סקירת הפוטנציאל המיני המלא שלך, חלק 20: פחד מדחייה

סקירת הפוטנציאל המיני המלא שלך, חלק 2/24: פער הרגישות