סקירת הפוטנציאל המיני המלא שלך, חלק 14/24, מעברים של on ו-off, היבטים תאורטיים


איך ייתכן שאתה יכול להסתכל על גברים, להעריץ אותם, לצפות בפורנו גברים (ואפילו לפעמים לקיים יחסי מין עם גברים), אבל אף פעם לא להגיע אל אותו סיפוק בסיסי מתמשך בו אתה חושק? למה זה 'עובר' מהר כל כך? אחרי הכל, חופשה באלסקה או בהוואי לא 'עוברת' במהירות הזאת. מה עשית לא בסדר? נדמה כאילו אתה מנסה שוב ושוב למלא את דלי הגבריות הקטן שלך בגבריות שאתה דולה מאחרים (גברים זה אחלה), אבל ביום שלמחרת הדלי הזה שוב ריק. זה פשוט: יש חור בדלי.



1. למה אני גבר?


מאיפה רוב הגברים משיגים את הגבריות שלהם? דמות ההזדהות הראשונה שיש לכמעט כל ילד, היא אימו. היא כל עולמו. בגיל שנתיים כל ילד סופג את השפעת הדחף הגנטי שלו להזדהות עם מינו שלו. זהו אינסטינקט חזק מאוד, והאינסטינקט הזה הוא זה שגרם למין האנושי לשרוד בזמנים של תלאות, רעב ומוות מוקדם של הורים.
כעת נבחן את הדחף הזה:
ברגע שהורה נפטר, לצורך העניין, בגיל 30 (לא נדיר במיוחד בתקופות קדומות יותר), אז ילד בן עשר שהזדהה איתו יכול למלא את תפקידיו בקהילות הקטנות ולעזור לקבוצה (בדרך כלל 40 עד 60 איש) לשרוד. אם ילדים לא מצליחים לקבל את התפקיד הזה באופן מיידי, סביר שסיכוי הקבוצה לשרוד יירד, במיוחד אם עוד גברים מבוגרים מתו בגלל מלחמה, מחלות וכו'. לכן, אינסטינקט זה הוא הצלת חיים עבור הילד והקבוצה. זה נצרב בגנים שלנו.
אך חלק מהבנים לא מזדהים מספיק, או מהר מספיק, עם ההורה מאותו המין בגיל 2 עד 4. עם ה- SSA שלך, אתה אחד מהם.
2. להיכשל במחנה הסְקְוַואוּ (מחנה הנשים בתרבות האינדיאנית
בסופו של יום, הילד שגר במחנה הסְקְוַואוּ, דחה את אביו או את דמות אביו. אולי האב לא היה שם. אם היה, הילד חש דחייה, אולי הוא פשוט התעלם ממנו, הסתכל עליו מלמעלה או נטש אותו (האמנם?), והוא דוחה אותו בהתרסה: "לך לעזאזל, אתה לא באמת דואג לי. מה אכפת לי? אני לא צריך אותך. אני אשאר כאן עם אמא ועם אחיותיי האוהבות".
ולא פעם, האם האדיבה נותנת אישור לתפקיד שבנה מייחס לה. הבן פונה אליה באהבה. האם זו אשמתה? מי יודע. אבל ככה זה היה.
יתכן שהוא יהפוך לעוזר הקטן שלה, לאיש סודה בשיחת הנישואים שלה, בעל הברית שלה בבדידותה, חברהּ האישי, החבר הכי טוב שהיה לה, אולי אפילו ידיד הנפש שלה (איכס!). והוא צריך לגרום לה להרגיש גאה. הוא עושה כל מה שהוא יכול כדי להיות מקור הגאווה והשמחה שלה.
אם אמא מחייכת, אני מחייך. אם אמא זועפת, אני מרגיש רע עם עצמי. גישה זו עשויה להימשך לכל החיים.
אך עמוק פנימה נשארות קריאות הגֵנים. הילד עדיין מרגיש ממש מוכרח, ברמה של רצון גנטי, להזדהות עם המין שלו. זה הופך להיות כמיהה חשאית. הוא יכול להביט על גברים ועל ילדים אחרים כל היום, מייחל לזה שהוא יהיה שם, שהוא יהיה אחד מהם.
3. צמיחת השנאה
אך כשהוא מתעורר מחלומות הילדות שלו, הוא מוצא את עצמו שוב ב'מחנה הסקוואו'. והוא עושה כל שביכולתו כדי להרגיש בנוח שם. אבל מה עוד אפשר לצפות? מה עוד יש לעשות? לכן הוא משחק משחקי בנות, מתעסק עם עניינים של בנות, עושה כל שביכולתו בכדי להשתלב באופן לא בולט, בשביל להיות נאהב, מוגן ומוכר.
אבל נשים? הוא שונא אותן בסתר.
הוא רוצה להיות עם בנים. אבל התחושה העצובה הזו בורחת בזמן שדוחים אותו, או כשהגברים הלוחמים לא נמצאים, או שלא אכפת להם, או לפחות כשהוא לעולם לא ישתלב איתם. "לכו לעזאזל", הוא מסכם. בדידות אינה קשורה ללהיות לבד, אלא ללהיות לא נראה. העצב העוצמתי הזה צריך להיגמר. אז הוא מכבה את הדחף הזה שמייסר את הנזקקות הרגשית שלו. "לא רציתי גברים כבר מלכתחילה". מסקנה חכמה והגנתית צומחת במוחו הקטן, כשאשר אז הוא צעיר מדי בכדי באמת להעלות על הדעת כל דרך הגיונית אחרת. הוא מוותר, ילדון שכמותו. עבור ילדון, שהוא בן אנוש, שהחליט החלטה - לעולם. זוהי כל הילדותיות: התעסקות במשרה מלאה. אתה לומד להחליט ומשם להסתדר אחר כך.
גברים? עמוק בפנים הוא גם התחיל לשנוא אותם, והכל תוך זמן קצר מאוד מבלי שמישהו ישים לב להתרחקות שלו ממערכות יחסים שאמורות להיווצר שצריכות להחזיק מעמד כל החיים.
אז מה יש לנו עכשיו? הוא שונא להיות עם הבנות, אך הוא גם שונא את הגברים שלדעתו דחו אותו והוא דוחה אותם בחזרה. "תמותו, אני שונא אתכם. אני יכול להסתדר בלעדיכם".
מסכן הילד.
האם אנחנו המטפלים הרפראטיביים אומרים שיש הורות גרועה, כמו שמאשימים אותנו? לא. ההורים עשו כמיטב יכולתם. אך המסקנות שהילד הגיע אליהן הן אך ורק שלו.
ההורים לא רצו את המסקנה הזאת שלו, ושנים לאחר מכן הם יופתעו לגלות שככה הילד רכש את ה- SSA. זה בהחלט לא מה שהם רצו, וגם פעילי להט"ב לא יוכלו לדרוש מההורים לאמץ את זה כתוצאה מכישוריהם ההוריים. אבל ה- SSA המתפתח של הבן היא עובדה. למרבה המזל, לא הכל אבוד: טיפול מעניק-תובנות טוב יכול ויעשה את כל ההבדל הדרוש. טיפול בריא אינו מדע טילים. המשיכו לקרוא.
4. צמיחת פוביות
אז מבחינה פסיכו-אנליטית מקצועית, גבר שפיתח SSA הוא למעשה גבר המתמרמר על היותו במחנה הסקאוו וזה שמתכווץ מפחד מנשים בכדי לשרוד (הוא הופך להטרופובי, הוא שונא את 'חליפת הסטרייט’ של מחנה הסקוואו), אך הכעס היאוש שלו גורמים לו לשנוא גם את בני מינו (אבא, ילדים אחרים) איתם הוא פשוט לא מצליח להזדהות (עדיין).
לדעתו הם גרמו לו לבושה ולמבוכה בלא להיות טוב מספיק (האם זה נכון? או שהכל אצלו בראש? ומי ישאל את השאלה הזו בימים האלו? מי יעז לאתגר אדם בעל SSA עם רגשותיו?)
"כולם יכולים ללכת לעזאזל", כך הוא מרגיש. שאו עינכם וראו: הוא הופך להומופובי, שונא את המין שלו, אלו אנשים שמרגישים כל כך אחרת, אז לא אני.
(שימו לב: בפסיכואנליזה הומופוביה פירושה התנגדות ופחד לא הגיוני ולא מוצדק כלפי אותו מין, לא התנגדות ל"גייז" כמו שהלהט"בים הסיקו בטעות. המונח "הומו" הוא רק תווית בת חמישים שנה וסטיגמה פוליטית, ובלי אף פסיכו-אנליזה. אנו משתמשים במילה הומופוביה במובן הפסיכו-אנליטי המקורי של המילה. המילה אינה קשורה בהוקעה או הימנעות מתווית "הומו" הנוכחית. ביוונית עתיקה - Ὁμός homós הומוס , כלומר: אותו דבר).
במשך היום הוא שונא את מינו; הם לא באמת אני: "אני שונה". אבל בבוא הלילה, הוא מבצע סקסואליזציה (הופך למיני) את תשוקותיו הסודיות. כאשר החושך מופיע, הגבר שבפנים מגיח אל פני השטח, ותשוקה ייחודית מבעבעת מעלה בכדי שוב לצאת לרכיבה עם לוחמים גברים דמיוניים. הוא לא מוותר. הוא מתגנב בעודו משוטט בפארק הציבורי, בגיי-בר או באינטרנט. אבל בבוא המחר, הטינה העצובה והעמוקה שלו שוב מופיעה. הוא לא תמיד עושה את זה?
אנו לא רואים את התופעת ה- on and off הזו בהטרוסקסואליות. גברים סטרייטים עקביים ברגשותיהם, כל הזמן. עם זאת, אכן רמת העוררות המינית שלהם יכולה להשתנות. אך מעולם חוסר עוררות מינית לא הופכת לשנאה או הימנעות כלפי גברים או נשים אחרות. העוררות המינית שלו פשוט משתנה, זה הכל; אבל לא בתור פוביה כלפי אחרים.
מבט מעמיק ברגשותיהם של גברים בעלי SSA מגלה תמונה אחרת, לפחות אם אתם מוכנים ומתמידים מספיק כדי להתבונן באמת מקרוב. אנו רואים מקרה כואב של כריכות כפולות, מה שבהכרח מוביל להערכה עצמית נמוכה. עליו ללמוד לאהוב את עצמו ולהחשיב את עצמו כחלק מהחברה.

5. חוסר האמון באידיאולוגיה הלהט"בית

אבל אנשים שאימצו את התווית "להט"ב" אינם סומכים על ההורה מאותו המין ועל כל מה שהוא מצייג בשום צורה. הטרוסקסואלים הם האויב: "עלינו להילחם" , כך ההלהט"ב מיידע את הקהל שלו. סגנון חשיבת ה-"אנחנו - הם" ינצח.
הארגון הלהט"בי ההולנדי, ה- COC, אומר באתר האינטרנט שלו: "Vecht mee!" , כלומר: "בוא להילחם איתנו!"
זה תמיד קשור ללחימה, ניצחונות ו"קדימה!" תמידי, כפי שאומרת הפמיניסטית הלסבית הקיצונית קייט קנדל מהמרכז הלאומי לזכויות לסביות בלוס אנג'לס בכל דוא"ל לגיוס תרומות. משתמע דפוס חשיבה שישנו "אויב". קדימה! למצב של אושר, אשלייתי בסופו של דבר, שלא ניתן למצוא בחברה הנוכחית. היא בפוזה של לוחמת חסרת מנוחה, כמעט כמו ערפד משוטט שלעולם לא ימצא שקט נפשי. קצת כמו בסדרת הטלוויזיה 'דם אמיתי'. בבקשה לתרום; הם זקוקים לכל הדם..סליחה, לכל המזומנים שהם יכולים להשיג.
בקרב נערים ומבוגרים צעירים הרואים את עצמם כאנשים חושבים, להט"בים קיצוניים מרגישים שצריך לרסק את האופציה של הטרוסקסואליות, ללא קשר לרצונותיו וערכיו האישיים של הפרט עצמו. ריסוק זה אמור להפוך לתנועה כלל-ארצית עולמית. והאידיאולוגיה הזו צריכה להיות מיושמת החל מבית הספר היסודי. קדימה!!
כפי שמנסח זאת וויין בסן במדריך האקטיביסטי שלו: 'הכל חוץ מסטרייט’ (Everything But Straight!) זהו השם האמיתי של זעקת ההפגנה של האקטיביזם הלהט"בי הקיצוני. ניתן לקנות אותו באמזון.
ספר קודם שנמכר באמזון על ידי הקו קלוקס קלאן נאסר בגלל גזענות: "הכל חוץ משחור". זה נחשב לדברי שנאה. הטרוסקסואלים אהבו את זה. האם יש הבדל כלשהו?
צוחק! חברים, אני צוחק על ספר של קו קלוקס קלאן ששמו "הכל חוץ משחור!", אין ספר כזה. אבל לא צוחק על וויין בסן, אגב.

6. פוביות מסביב

לכן, אצל אדם המפתח SSA, אנו יכולים לראות התפתחות של הטרופוביה והומופוביה. הוא הופך להיות פובי של כל מה שמסביבו, פובי כלפי רוב המין האנושי. ובאמצעות רטוריקה של הומואים הוא רואה 97% מהמין האנושי כ-"לא האנשים שלי". רק 3% מהגברים והנשים הדומים לו נחשבים לאנשים שלי, "הקהילה שלי". כמה עצוב.
גבר שהזדהה בהצלחה עם בני מינו בגיל צעיר מאוד, אין לו סיבה לכעוס על אביו (או דמותו) או על בני גילו מאותו המין (אין הומופוביה), והוא לא ממורמר על נשים במחנה הסקואוו כי הוא כבר השתעשע על סוסי פוני עם הלוחמים הגברים ועמיתיו הגברים, השטתה ועשה חיים בתור ילד (שובב מאוד). בכל אלו הייתה גבריות, והצורך שלו בהזדהות גברית סופק דיו בכדי להרגיש טוב עם עצמו עד סוף ימיו.
אין לו תרעומת כלפי נשים מכיוון שהוא לא חש שום אהבה חונקת, אין לו צורך להתכווץ מפחד כדי לרכוש גרם אהבה מותנית מנשים, לא צריך להיות גור כלבים צייתני. אחרי הכל, אבא וגברים אחרים גם היו שם. כמה טוב הם הרגישו. הם הפכו ל"אני". אין טינה כלפי נשים מכיוון שאיפשרו לו להיות הוא עצמו: גבר לא מבויש, ילד אמיתי. "בנים תמיד יהיו בנים"; עבור בחור הומו, זהו צליל שמגיע מעולם אחר. במהלך חייו, הביטוי לא פעם היה: "בנים יהיו מושלמים".
בחייו של סטרייט מצוי, נשים שמרו על מרחק. לכן אין הטרופוביה. הימצאותו עם אישה איננה כרוכה במחנק. יש קיר הפרדה נהדר ביניהם, ובסופו של דבר כמבוגר, איבר מין גברי נפלא כסמל האולטימטיבי למגדר, הזכות להיות אני. כל אישה שאינה מכירה בחשיבותו של איבר המין הגברי, אינה מצליחה להכיר ולעריך את ההבדל בין גברים לנשים.
אנו רואים להט"בים קיצוניים בימינו המקדשים את חוסר ההערכה. למעשה, זלזול בכל הבדל בין גברים לנשים, זלזול במגדר עצמו, משווקים כעת באגרסיביות. זה כמעט כמו דת חדשה. אולם מספר ההתאבדויות בקרב אנשים המזוהים כ"הומו" או "טרנס", אפילו במדינות הסובלניות ביותר באירופה, לא הצטמצם מאז, אגב. דיבורים של פגיעה.
7. האם להיות "הומו" הוא הפרעה נפשית?
באופן אישי, אני מחשיב את השאלה הזו, שמציגים הלהט"בים, כנובעת מצרות אופקים, שאלה מעולם של שחור ולבן. זה כמו לבקש מסוס עם מכסה עיניים להסתכל שמאלה. ואם הייתי אומר 'כן'? כל הגיהינום היה משתחרר. אבל אם בכל זאת מתעקשים לשאול את השאלה בצורה כה בוטה, אז התשובה שלי תהיה: זוהי תסמונת.
למה? מכיוון שכפי שהראיתי לכם בטוב לב ובאופן מודגש, פירושו של SSA הוא חוויה של רגשות הומופוביים ורגשות הטרופוביים. אדם שמעולם לא חווה SSA במובן של הפיכת בן אותו המין למיני, אינו חווה את אותם רגשות פוביים כלפי חבריו, בין אם הוא זכר או היא נקבה.
אם כן, האם מצב נפשי של "הומו" הוא אכן הפרעה נפשית? רדו לקרקע. תחליטו בעצמכם.
להיות "הומו" פירושו להיות פובי בפני 97% מהאוכלוסייה, פובי כלפי עולם הסטרייטי", ביטוי בו כל האנשים האחרים, האוהבים והחביבים, מתויגים ומוכפשים באכזריות כ"אחרים", לא אני. המצב הנפשי הנרכש הזה, מוביל בהכרח לתחושה של להישאר בחוץ, מנוכר, שונה, להיות האיש המוזר, בודד בסופו של דבר, עצוב, ועזוב על ידי חבריך. העולם כולו הופך למקום זר, ואתה הופך להיות האורח מכוכב אחר במצב ההזוי הזה. משפחות מאושרות ואוהבות הופכות לאיום, ומהוות תזכורת כואבת שאתה לא חלק מאותו עולם אוהב.
מסכן הבחור.
הוקעה של כל מי שנמצא במצב קשה זה, לא רק מוסיפה עוד כאב לפגיעה, אלא זה יהיה מעשה אכזרי ולא צודק. אבל ההיפך, לומר שמצב זה של "הומו" הוא העיצוב האלוהי האולטימטיבי, התוכנית שתוכננה בשבילך לאורך כל הדרך, אינה מוצדקת באותה מידה, ובמובנים מסוימים אכזרית כמעט באותה מידה. אין שום הוכחות מדעיות, שנכתבו על ידי אף חוקר, קל וחומר איזה פעיל להט"ב צעקני, המוכיחות שאנשים מסוימים נועדו לשנוא את האנושות ולהרגיש מנוכרים. טיפול להט"בי אינו מבוסס על שום מחקר מדעי טוב. לא נולדתם להרגיש כך. התחושה המנוכרת מהאנושות אינה ייעודכם; זה האתגר שלכם, משהו שצריך לכבוש.
8. פתרון
והפתרון הוא די פשוט: צריך להכיר ברגע שאתם מתנכרים לגברים ולנשים, ואז ליצור באופן מודע התנהגות חדשה. התנהגות כזאת היא בהחלט באיחור, אך לעולם לא מאוחר מדי להיות מי שיכולתם להיות.
הבה נהיה כילדים שוב.
יש לי משחק פשוט נוסף. נעשה כמו שילדים קטנים עושים, ילדים שמבטאים רגשות שליליים במשחק הדדי, ובסופו של דבר רוכשים הבנה הדדית וקשירת קשר הדדי בתהליך. אני אראה לכם את המשחק הפשוט הזה בחלק הבא. אך ראשית, נסתכל על התפיסה התאורטית העומדת מאחורי הבנת ההומוסקסואליות.
הומוסקסואליות מורכבת משלושה דברים נפרדים:
1 - הראשון הוא הטרופוביה, שמירה על המין השני מחוץ לתודעת אובייקט מיני.
2 - השני הוא הומופוביה או פחד וניכור כלפי אותו המין. במהלך היום, ד"ר ג'ייקל עובד במעבדתו, מר נחמד הקבוע שלנו, ועומד בדרישותיהן של הנשים במחנה הסקוואו. אבל בלילה מר הייד זוחל החוצה בדרכו לפארק הציבורי, לסאונה ולמסך המחשב, ובכוונה מחפש את בן אותו המין בכדי לבטל את כל הדחייה של אותו המין שהוא עשה במהלך היום. וזה עובד, בזכות ההורמון הישן והטוב הזה, טסטוסטרון. איזה כימיקל! כמה טוב זה מרגיש.
3 - השלישי הוא הסקסואליזציה של מערך אירועי חיים ובעיות שסטרייטים לא נתקלו בהן, ומנוטרלות על ידי התכונות המדהימות של הטסטוסטרון. איזה שתרצה - יש. רגשות בלתי נסבלים נהיים נגישים בזכות הטסטוסטרון. הנה כמה דברים להם גברים בעלי SSA עושים סקסואליזציה, רק שלכל אדם יש סיפור משלו בדרגת חומרה משתנה. בתיאור זה אנו מדגימים תחושות אלה כאשר החומרה גבוהה:
א) - ייאוש ונחיתות:
אני חתיכת בשר חסרת ערך, תולעת שכמותי. עשה בי כל מה שתרצה, ואאהוב אותך בגלל זה (מה שמוביל לסקס לא בטוח);
ב) - צורך בלתי מסופק להיות דומיננטי, לשם שינוי:
תתכופף וקבל את זה, מגיע לך (אלוהים כמה שזה מרגיש טוב! למרבה המזל אין שום אשה מסביב, כי הן תמיד גרמו לי להרגיש רע עם היותי גבר מיני אגרסיבי. נמאס לי מבנות הסקוואו שדוחות את גבריותי. אבל אני יכול לעשות סקס כמו כל גבר, מותק, אל תטעה, ואני לא פוגע באף אישה. אני משתמש בפי הטבעת הגברי הזה. למטה, ילד, למטה! כמה טוב זה מרגיש. אמרתי: למטה!)
ג) - נזקקות אינסופית:
תאהב אותי בגלל מי שאני, רק תעשה איתי כל מה שאתה רוצה לעשות (הו אלוהים, אדם אנונימי באמת משתף פעולה איתי, הוא רואה אותי, אבל האם אנשים אמיתיים חיים יעשו את זה גם מחר?)
ד) - התכווצות מפחד כמו בטא זאב:
אם זה יגרום ל- HIV, שיגרום; זה פשוט גורלי ותראה שלא אקבל את הוירוס הזה, לא אני, לא, לא הפעם. רק שיהיה לנו כיף, למען השם. הרגע הזה יקר. זה לעולם לא יתרחש אם אני אתנגד לפין שלו עכשיו. בלי קונדום? טוב, בסדר, נראה לי. לא, אני לא סיסי. אני צריך את זה. יאללה, עכשיו זה הזמן. הו זה מרגיש טוב! הייתי צריך את זה, זה מגיע לי.
ה) - צורך להראות ולהיות מוערץ בגלל מי שאתה:
מה, אתה מבקש שאתפשט בוידאו-צ'אט הזה של סקייפ? אבל אני לא רוצה. לא, אל תכבה. אוקיי, אבל זה הכי רחוק שאגיע. לא, אל תלך. אוקיי, מכנסיים למטה. אבל זה הכל. האם איבר המין שלך כל כך גדול? לא, אני לא כו*ית, בסדר. הנה שלי. תפסיק לדחוק אותי. אוקיי, אני אאונן, אבל אל תדחה אותי. תישאר און ליין.
ו) - התפרצויות אינסופיות של בלבול ועצבות בלתי מובנות
אני צריך סיפוק. אוקיי, אני צריך לדאוג לעצמי. עוד לא היה לי סיפוק השבוע. אני הופך לאימפוטנט. ראיתי היום את החבר'ה הגברים האלה שנראים טובים ובטוחים בעצמם. אני כל כך אומלל. אלוהים, הגישה הזו, המבט, הביטחון. האם אי פעם אתגבר על זה? הכומר שלי שאל על מצב הנישואים שלי. הם עלו עליי. היית מאמין? אני צריך סיפוק. אלוהים, תן לי סיפוק. אבל אז, אני חוטא. אני כל כך עצוב, אני כישלון. אלוהים אדירים.
ז) זעקה לאבא
למה נטשת אותי? אני לא אתה, אתה לא אני. אתה האדם המתנכר הזה. ובכל זאת, אני אוהב אותך, אבא, יותר משתדע אי פעם. כמה כואבת התובנה הזו. עצור את הכאב הזה. עצור את התובנה הזו. תפסיק. לך לעזאזל. איך יכולת? אני שונא אותך ואת כל מה שאתה מצייג. בבקשה תאהב אותי.
לכל אחד סיפור משלו. אבל יש דרך קלה להתגבר על כל זה. המצוקה המרכזית היא הטרופוביה והומופוביה. אז מה לעשות? פשוט, הכירו את הרגע בו אתם נמצאים באחד מהמצבים הללו, והפסיקו. זה הכל. זה נשמע קל מדי מכדי להיות אמיתי, אבל זה פשוט לוקח קצת כוח רצון.
בחלק הבא, נראה לכם
(1) כיצד לזהות את הרגעים הרגשיים כשהם מתרחשים,
(2) נבקש מכם לרשום את מה שהרגשת באותו זמן,
(3) נזמין אותך להמציא באופן מציאותי נרטיב חדש, ואז
(4) ליישם אותה רגשית אם זה אי פעם יתרחש שוב.
נדגים טיפול רציונלי-רגשי, אמנות המעבר ביעילות בין הדחפים הרגשיים שלכם שהם חלק מכם, לבין הבגרות הרציונאלית שלך שהפכה אותך למבוגר אחראי. נדגים שמצד אחד רגשות הם בריאים, והרציונליות, מצד שני, היא גם מצילת חיים, כל עוד אתה מחליף בין שניהם.
9. מסקנה
להתגבר על SSA זה קל, ברגע שאתה יודע איך. הייאוש מהנושא הרגשי הזה הוא לא יותר מאשר המפלצת המוקרנת על קיר חדר השינה של ילדיכם בלילה מתאורת הרחוב, כשאתה מזיז את הוילונות מבעד לחלונות הסגורים בעודכם מנסים להירדם.
המשך יבוא.יוב ברנדסן, MD.



פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

סקירת הפוטנציאל המיני המלא שלך, חלק 1/24: איך המיניות עובדת

סקירת הפוטנציאל המיני המלא שלך, חלק 20: פחד מדחייה

סקירת הפוטנציאל המיני המלא שלך, חלק 2/24: פער הרגישות