סקירת הפונציאל המיני המלא שלך, חלק 6/24: שאלון עזרה-עצמית


במאמר זה אנו מציגים שאלון עזרה-עצמית, הנועדת לעזור לגברים החווים משיכה תוך-מגדרית (מת"מ) להבין את ההתפתחות הפסיכו-מינית שלהם, ולעזור להם להתמקד בנושאים גורליים. אנו עושים זאת מכיוון שהבנת הפסיכולוגיה של התפתחות מינית עברה כברת דרך ארוכה בעשרים השנים האחרונות.
צעד גדול קדימה נלקח על ידי הפסיכולוג המבריק ד"ר ג'וסף ניקולוסי ואשתו לינדה. במהלך עבודה עם מאות מטופלים, הם תיעדו את רגשותיהם של גברים שחוו משיכה תוך-מגדרית, עם שימת עין קפדה לנקודות הדומות בסיפורים אישיים רבים. ממאגר מידע זה המבוסס על ראיות, הם איתרו בדיוק את הנושאים ההתפתחותיים הגורליים שעוזרים לעיצוב העיסוק הזה עם בני אותו המגדר והכמיהה המינית אליהם (בסדרה זו אנו עוסקים אך גברים בלבד). ממאגר מידע זה, בנינו שאלון עזרה עצמית.
אנו מודים בכך שהמתנה הגדולה הזאת של המיניות האנושית אינה מגיעה בטעמים מוגבלים או גוונים מאולצים, כפי שטוענים מספר פעילים צרי אופקים. אחרי הכל, שום פונקציה גופנית אחרת לא מגיעה עם מגבלות, אם מדובר בראייה, בחוש המגע או בחוש השמיעה. אותו דבר נכון גם לגבי הדחף המיני המולד שלך, אינסטינקט הליבה אשר מציל כל ייצור מיני מהכחדה. דחף מיני ומשיכה אינם סתם רצון להנאה מזדמנת כמו הרצון לאכול קרמבו, שאתה יכול גם להתעלם ממנו: הם עצם אסטרטגית הקיום שלנו בתור מין בעל חיים. ולכל בעל חיים יש אותו, מהיתוש ועד הקוקסינל, עמוק בתוכו. כן, גם לך יש.
freud1-jpg
אפילו בתחילת המאה הקודמת, כתב זיגמונד פרויד כי הילד הוא "פרברטי פולימורפי", כלומר, הרפרטואר המלא של הרגשות המיניים שניתן להעלות על הדעת, אפשרי לו. פרויד היה שנוא אז על ידי הומני הדתיים הקיצונים, והוא עדיין שנוא היום על ידי פעילים הומו-סקסיסטים מובהקים - כולם חוששים מהרעיון שהפוטנציאל המלא של האפשרויות המיניות טמון רדום ומפתה בתוך כל אדם כחלק מהמורשת שלו. הפסיכותרפיסטים אינם רשאים להתריס נגד הסטטוס קוו, לא בתחילת המאה ה -20 ולא בתחילת המאה ה -21, כפי שאנו רואים סביבנו עכשיו. תמיד פחד עבור הפסיכולוג.
בלב ליבנו, אנו בתור הומואים לשעבר מהווים הוכחה לעובדה שאין הומוסקסואליות נפרדת, או ביסקסואליות נפרדת, או חייתיות נפרדת, או פטישיזם, או מזוכיזם, וכו. שום דבר אינו קבוע, בלתי נתון לשינוי או גורל אולטימטיבי, אשר ימנע לתמיד כל אפשרות אחרת של המצב האנושי. אכן ניתן להיפטר מתגיות, ומהסטיגמטיזציה הנלווית איתן. ההסתכלות אחורה מאפשרת לך להרגיש את ההתהפכויות הרגשיות שהביכו אותך בתור ילד. אז, הפנמת תוצאות מוקדמות בגיל שבו עוד לא התבגרת, וטרם היית מסוגל לחשוב על עצמך בצורה בקרנית.
סדרה זו אינה נועדת למתוח ביקורת על אחרים, כפי שעושים מטפלי הפסיכותרפיה האפרמטיבית. נוח להם להאשים את העולם הגדול והרשע של סטרייטים, בכל מה שנוגע לרגשות שלהם. שאלון זה הינו צעד ראשון לקראת הבנה עצמית ושינוי הסיפור על עצמנו שאנו מאמינם לו מילדות. בלב ליבן של מת"מים נמצא מספר נושאים פסיכולוגיים, שאותם ניתן לזהות בקלות על ידי שאילת השאלות הנכונות. המענה על השאלות הללו יקל על המשימה להגיע ליסוד המצב שגרם לך להפוך למיני את הכמיהה שלך לגברים, את התחברות הזכרית ואת הזהות הגברית. גישתנו הינה חילונית ומדעית, לא דתית או רוחנית.
נרטיב
השאלון עוקב אחרי הנרטיב הזה:
"להתפתחות הילד הפסיכו-מינית הנורמלית יש תבנית כללית. משעת הלידה, כל ילד מזדהה אוטומטית עם האם, אבל בגיל 18 חודשים תינוקות מתחילים להבין שיש גברים ויש נשים. עם בנים, זה מה שבדרך כלל קורה: בגיל 2-3, הבן זוכה להזדהות עם האבא (אבא הוא מי שאני, או מי שאני הולך להיות, ומי שאני רוצה להיות). כך בנים מתחילים ליצור מרחק מהאם, בידיעה שהם שונים ממנה. בגיל 4, בנים מרגישים עוד יותר בנוח עם המרחק מאמא, כי ההזדהות עם אבא מרגישה טוב ונכון. בגיל 5-10, בנים חווים הרבה כיף עם בנים אחרים ותופסים יוזמה לשם כך. כל הבנים מרגישים כמוני, כולנו אני.
באותו זמן, כנופיית הבנים יוצרת מרחק מהבנות. "בנות הן טיפשיות" (בנים, מאידך גיסא, הם נהדרים, אנחנו מלכי העולם, אנחנו עושים קרבות חרבות, אנחנו משחקים קאוובויים ואינדיאנים, אנחנו נלחמים כי אנחנו חזקים, ואנחנו משתדלים להיות חזקים). אנחנו לומדים יותר ויותר להרגיש טוב עם הבנים, להעריך ולקבל את זולתנו הבנים, ולאהוב להיות בן. אנחנו נהדרים.
בכל התזוזות האלה, בכל תהליך ההפיכה להיות ילד זכר, אמא ואבא שמחים לכך ונותנים לזה אישור. הם אוהבים את זה, הם מאשרים את זה, הם מכבדים את זה. והדבר החשוב ביותר - אבא גאה בבנו הקטן, דמות דיוקנו של עצמו, צאצאו. הבן שלו נותן לו להרגיש טוב כי בו הוא מזהה את העצמו לשעבר ומת על כך שהילד יהיה כמוהו, התפוח שנפל מהעץ שלו. אבא בפירוש הטרוסקסואלי וגאה בכך, והוא מביע אישור על התפתחות בנו ההטרוסקסואלי, כי להיות כמוהו זה דבר נהדר. הוא גם משמש דוגמה לכיצד לקיים קשר מיני עם אישה, דרך הקשר שלו עם אשתו, ובכך הוא מהווה עבור בנו דמות לחיקוי.
האם לא פונה לבנה ולא משתמשת בו כדי למלא את הצרכים האישיים שלה או להתמודד עם הבעיות שלה, והיא לא משתמשת בו כאיש סודה. היא שומרת מרחק בריא, והיא לא מסבכת אותו בבעיות וסודות הזוגיות שלה, או ברגשות המעורבים שלה כלפי בעלה. היא מפגינה כיצד צריך לשמור על גבולות בריאים במסגרת הקשר של הורה-ילד, וכן בכל מערכת יחסים.


לחץ כאן כדי להוריד את שאלון העזרה העצמית.
‬———————
תשובות:
להלן התשובות ששלח לי גבר אחד על שתי השאלות הראשונות. לשם פרטיות נקרא לו ג'רמי. לאחר מכן אכתוב את הערותיי.
שאלה 1.
בגיל 2-3, הבן זוכה להזדהות עם האבא. אבא הוא מי שאני, או מי שאני הולך להיות, ומי שאני רוצה להיות. האם זה היה נכון גם עבורך? בבקשה תסביר:
תשובה:
אני זוכר שרציתי לשבת ולשחק בכיסאו של אבא בימים, כשאבא היה בעבודה. אבל אין לי זיכרונות שישבתי עם אבי בכיסא הזה בערבים. אולי זה כן היה, אבל לא זכור לי. אני לא זוכר את אבי משחק איתי כשהייתי צעיר, ואין לי כל כך זיכרונות שלו מתנהג איתי מתוך רוך ואהבה.
rintintin
ראסטי וכלבו, רין טין טין, ועמיתיו הבגירים
אימי רצתה לתת לאחי ולי מין דובי לישון איתו, ואבי התעקש על כך שהדובי יהיה גברי. לי הייתה בובה של דניס דה מניס (דמות זכרית) ולאחי היה כלב רין טין טין, גיבור מהטלוויזיה, אשר עזר לגיבור הילד האמריקאי ראסטי ("קדימה, ריני!!").
אני חושב שחשבתי שאבי היה חזק ואהבתי אותו. אני יודע שהוא היה נושא אותי בידיו למיטה לפעמים אם נרדמתי במקום אחר. אני לא זוכר שום ריטואלים ליליים עם אבי בהכנותיי למיטה. באופן כללי, הייתי אומר שאבי לא היה מעורב בחיי כל כך כשהייתי בן 2-3.
פעם אחת הוא הקניט את אחיי ואותי כשהוא תלה מסכה מפחידה על הקיר במרתף ושלח אותנו למטה אל תוך החדר החשוך. היינו צועקים ורצים למעלה במדרגות, והוא היה שולח אותנו שוב למטה.
פעם אחרת אבי אמר לנו שהעוף שאנחנו אוכלים הוא בעצם נחש רעיל. סרבנו לאכול אותו. אז הוא אמר לנו שזה באמת ארנבת. עדיין לא היינו מוכנים לאכול אותו. בסופו של דבר, הוא אמר לנו שזה באמת עוף. עדיין לא אכלנו אותו.
שאלה 2.
בגיל 3, בנים מתחילים ליצור מרחק מהאם, בידיעה שהם שונים ממנה. האם זה היה נכון גם עבורך? בבקשה תסביר:

תשובה:
"מעולם לא יצרתי מרחק מאימי. היא הייתה הזאת שנתנה לי תשומת לב ואהבה. לא הרגשתי מחובר במיוחד אל אבי והמשכתי להרגיש מחובר מאוד לאימי.
——————
הערותינו:
d_and_s
כאן אנו רואים את בעיית הליבה של כמעט כל גבר החווה מת"מים. יש להם אבא (יש ביניהם שלא), אבל אין חיבור רגשי. החיבור שבאמת היה עבורם משמעותי, היה עם האם. החיבור הזה לאם תמיד היה שם משעת הלידה, ואנו רואים שג'רמי לא הגיע למשימה לשחרר את חיבור זה, ולהתחבר לאבא ולעולמו הגברי.
מה שג'רמי מבין עכשיו (אם נסתכל על תשובותיו לשאלון), זה שהוא לא יצר קשר רגשי עם אבא, אלא העדיף להישאר בתוך מחנה הסקוואיות (מחנה הנשים האינדיאני). שם, הוא המשיך לשחק משחקים עם הבנות ולהרגיש איתן בנוח. הוא הרגיש שהוא לא מסוגל להתחבר עם אבא, אבל מה שעל ג'רמי ללמוד זה שלא רק שהוא לא התחבר עם אבא, אלא שהוא גם דחה אותו. וזהו מצב היסוד של רכישת מת"מים.
הסיפור כולל שני חצאים: צד אחד, בו האב לא היה נוכח פיזית או רגשית, או שהיה פער (לדוגמה, פער ברמת הרגישות), אבל יש גם צד שני של הסיפור: הבן דוחה אותו בחזרה! זאת טעות מובנת, אך טרגית ביותר. בואו נתבונן היטב במה שג'רמי כתב:
הוא אומר שאבא התפוצץ מצחוק כשהוא הודיע לג'רמי ולאחותו שהם אוכלים את הדברים המתועבים האלה. בסוף, הוא אמר להם שהם אוכלים סתם עוף (למה באמת שיאכיל אותם כל דבר פחות מהמיטב?), ומה שהוא ציפה מהילדים זה שיבינו שזאת בדיחה, לראות איך שהוא הקניט אותם, ואז להצטרף אליו בצחוק על איך שהטעם של האוכל (או של דברים אחרים) יכול להיות מושפע על ידי ההקשר אותו כבר יצרת: הדעות הקדומות שלך. וזה שיעור חשוב לחיים. הוא לימד אותם על כוחן של דעות קדומות.
אבל לא. ג'רמי עדיין לא אכל.
rejecting-dad
ג'רמי דחה אותו בחזרה. ג'רמי עדיין זוכר את ארוחת הערב ההיא, וג'רמי עדיין מרגיש פגוע. הוא עדיין שותק ברוגז. והוא עדיין חושב שזה באשמת אבא. לעולם לא יהיה פיוס עם אבא בקצב הזה, עד שג'רמי ילמד לאהוב ולתת אמון באביו אחרי הכל, ולראות שאולי הדברים השתבשו משני הצדדים.
אבא היה קצת יותר מדי קשה איתו (הרבה גברים לא-רגישים הם ככה), אבל ג'רמי כבר היה חי בתוך מחנה הסקוואיות ולא רכש את ההרגשה שאולי הלוחם האינדאני הזה באמת נמצא בצד שלו. לא, אבא היה אי שם בשטח רוכב על הסוסים, וג'רמי היה שייך למחנה הסקוואיות, לא משנה כמה עוף אבא מביא לשולחן לארוחות הערב בתוך הטיפי (בית אינדיאני). ג'רמי השתקן המרוגז פשוט לא ראה סימני דאגה ואכפתיות מצד אביו.
מסקנה:
אתה לא יכול לשנות את אביך או את נערותך, אבל בכל זאת אתה כן יכול ללמוד להבין שבגיל צעיר, התחלת לדחות בחזרה, ושדחף זה היה כל כך חזק, שלא הבחנת בשום ניסיונות מצד אבא כמאמצים להשיג את אהבתך ואישורך, וכהזמנות עדינות לרכוב איתו יחד על הסוסים. ג'רמי וויתר עליו.
ג'רמי סגר את הכניסה לטיפי, והוא נסוג אל תוך עולם פרטי וגלמודי, של בדידות‭ ‬ונשיות. אין כאן מי להאשים: פשוט ככה התרחשו הדברים. אבל הוא צריך ללמוד לראות, שגם הוא היה פעיל בשנים האלה של ילדותו, ושגם הוא וויתר על אביו ונטש אותו, ובכך השאיר את כמיהתו לחיבור גברי בלי מענה - עד שהגיע הטסטוסטרון, והוא התחיל להפוך למיני את הכמיהה הזאת לחיבור והזדהות גברית. אז התמ"מים נכנסו לתוקף. ובתהליך זה, ג'רמי היה יותר מאשר קרבן סביל - ג'רמי הוא הזה שעיצב את עולמו אז, והוא הזה שיכול לעצב מחדש את עולמו היום, כאדם בגיר - באמצעות התובנה.
———————–
ג'רמי הגיב לי ואמר:
"אני חושב שהתובנות שלך טובות. אני חושב שרציתי חיבור עם אבא, אבל המרחק שהיה (שמירת הדיסטנס שלו, הפחד שלו מילדים, חוסר דוגמה הורית להיות אבא מעורב, וכו.) מנע ממני מלהתחבר, ובתוך תוכי הפנמתי את זה כדחייה - ודחיתי אותו.
הוא לא היה ההורה שהתחברתי איתו ואיכשהו, אני בטח חשבתי שזאת הייתה אשמתי או שהייתי פגום כבן. בחרתי לחיות במחנה הסקוואיות - לא החלטה מודעת, אלא אחת שהרגישה טבעי. החיבור הלא בריא עם אמא וזה שנשארתי קשור אליה, הייתה נקודה מתה אז. אתה הצבעת על כך. אני בחרתי לחיות במקום בו קיבלתי אישור, תשומת לב וחיבה. אלה היו צרכים אמיתיים שלא סופקו על ידי אבי או גברים אחרים. ולכן דחיתי גברים וכל מה שהם סימלו. והמשכתי לעשות כך עד היום. ובכל זאת, אני משתוקק אליהם."
ההמשך יבוא
יוב ברנדסון, MD

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

סקירת הפוטנציאל המיני המלא שלך, חלק 1/24: איך המיניות עובדת

סקירת הפוטנציאל המיני המלא שלך, חלק 2/24: פער הרגישות

סקירת הפוטנציאל המיני המלא שלך, חלק 22: כשנזקק הופך לנזעם