סקירת הפוטנציאל המיני המלא שלך, חלק 17: יצירת חופש בניהול שיחות

את החלק הקודם סיימנו כשאמרנו ש"ככל שתתמקד יותר ברגשות של האחר, כך תהיה פחות עסוק בספק העצמי ובמודעות העצמית שלך". אך מה אם האחר עסוק בעצמו יותר מדי, ואתה מתחיל לראות שתוך כדי השיחה אתה הופך לחלק מהקיר, כפי שעשית באופן כה תדיר בחייך? איך לנהל מצב כזה?

השאלה הזו היא אתגר רציני משום שהרבה גברים שחווים SSA, מצאו את עצמם בילדותם חיים בעולם של הנשים למשך הרבה יותר מדי זמן. במקרים רבים מדי גוּדַלת במודל המשפחה הטריאדית-נרקיסיסטית (נרקיסיסטית-משולשת), שבו האמא (ולעיתים גם האבא) היו מאוד עסוקים ברגשות של עצמם, והם התייחסו אל הילד כמין שלוחה חיצונית והרחבה של דמותם ההורית. חיי המשפחה נדמו תמיד כסובבים סביב האינטרסים של ההורים, וסביב הציפיות, התכניות והדעות שלהם.

1. שיחה משפחתית "שגרתית"
כילד רגיש שחי, כפי שראינו, במחנה הסקוואו (המחנה האינדיאני שבו הנשים אחראיות על הכל והגברים נודדים עם סוסיהם), הפכת לילד טוב וחביב שפחד שיהרסו אותו אם הוא לא יתיישר לפי הכללים. ההתנהגות הזו הפכה לך לדרך חיים ולאמת מידה לדימוי העצמי שלך, והיא עיצבה את כישוריך החברתיים. או שמא עדיף לומר, את חוסר כישוריך החברתיים.
כדי להבין זאת, בוא נביט מקרוב בשיחה משפחתית שגרתית ונבחן כיצד התנהלה בה האינטראקציה בד"כ. צורת ההתנהלות הזו היא חוויה שעיצבה את הדרך בה אתה מנהל שיחות דומות גם עתה כשאתה כבר מבוגר – מגיב בהתאם לאותם הדפוסים.
אתה: "יש סרט טוב בטלוויזיה הערב, "אמריקן ביוטי". שמעתי שזה סרט מאסט"
אמא: "היה לי יום ארוך וקשה. לא יודעת, אולי הסרט הזה ארוך מדי"
אתה: "כן, אבל אני רוצה לראות. זה אמור להיות סרט נהדר"
אמא: "הייתי עסוקה כל היום, ויש עדיין כל כך הרבה דברים לעשות. הייתי בצהריים בטלפון עם הדודה שלך, רחל, והיא כל כך מתישה. ועכשו, גם אתה ככה, אני ממש מרגישה איך אנשים מרוקנים אותי מהכל"
ואז היא יושבת בכורסא, נאנחת, ומחכה שתשים לב למצב הקשה שבו היא נמצאת.
לפני שאתה בכלל שם לב, הנה הפכת לחלק מהתפאורה, ואתה חוזר למקום הקבוע שלך בחיי המשפחה כילד טוב ירושלים, ואתה נכבה. במשפחה כזו, אנו יכולים לראות איך הילד צריך להפוך להורה בו בזמן שההורה לוקח את המושב האחורי ומחכה ש"יחתלו" אותו כאילו הוא בעצמו הילד (התופעה הזו נקראת parentification – תפקוד הורי בידי ילד). איך תשנה את צורת ההתקשרות הזו על מנת להעלות את הדימוי העצמי שלך?

2. הנושאים השונים שבשיחה
אם נסתכל מקרוב נוכל לראות שאנו מתעסקים למעשה בשלושה נושאים שונים. הבה נבחן אותם.
יש טריגר ראשי (במקרה הנ"ל, הסרט); אח"כ אנו רואים את אמא שלך (או אביך או מישהו אחר) מוסיפה את הרגשות שלה למשוואה, אבל בנוסף יש גם את הרגשות שלך שיצרו את הטריגר. כך שיש לנו שלושה נושאים, או "קווי פעולה", שצריך לדבר עליהם: 1. הטריגר הראשי; 2. הרגשות של ההורה; 3. הרגשות שלך.
על מה נדבר עכשיו, אחרי שאמא/אבא זרקו פנימה את הרגשות שלהם?
כילד קטן ובלתי מזיק במחנה הסקוואו תורגלת לפעול לפי קו-הפעולה השני – הרגשות של אבא או אמא. אתה עושה את זה כמעט באופן אוטומטי. אומנת כך. הגידול שלך היה כמעט כמו לאלף כלב שמקבל עצם (קטנה. אולי אפילו רק ביסקוויט) בכל פעם שאתה מציית לציפיות ממך.
האם הביסקוויט באמת הספיק לך? למי אכפת?! אחרי הכל אנחנו מתנהגים פה לפי הכללים של "קו פעולה 2", הרגשות של אמא או אבא, והכללים האלה ממש לא שמים אותך במרכז. הם גם לעולם לא יעשו את זה... העיקר הוא ה"בית", לא אתה. אין כמו בבית.
מה האופציות שמונחות לפניך? בד"כ אתה מרגיש שיש לך רק אופציה אחת, להמשיך לפי הכללים של קו-פעולה 2. אבל שים לב שוב, שלמעשה אילפו אותך לחשוב כך.

3. מבט מחודש על הנושאים
חוויות הילדות האלה עיצבו את רפרטואר התגובות שלך למצבים דומים. אתה עלול למצוא את עצמך חוזר על דפוסי התנהגות ישנים של התקשרות ותקשורת. אולם עתה כשאתה כבר בוגר, אתה גם יכול לראות שלמעשה יש עוד שני קווי פעולה שאפשר להתנהג לפיהם: קו 1 וקו 3.
כלומר, לאחר שההורה זרק פנימה את רגשותיו, אתה יכול או לחזור לטריגר המקורי ולפעול לפיו – דהיינו, להרחיב עליו עוד ולנסות לשכנע בחשיבותו או בהבהרתו (ובעצם, התעלמות מקו-הפעולה השני או דחייתו הזמנית); ובנוסף אתה יכול להכניס למשוואה את קו פעולה 3 – הרגשות שלך. האם אתה יכול לשמוע את הקול שלך?
"תתנהג כמו שצריך!" (אמא זורקת לסיטואציה את קו-פעולה 2) "איך אתה יכול להתנהג ככה ולאכזב כל כך? איך אתה מתנהג להורים שלך ככה? למה אתה כל כך לא רגיש, אכזרי, ואנוכי אחרי כל מה שעשינו בשבילך?"
אולם, מנקודת מבט רציונאלית, אין שום סיבה בגללה אתה צריך להמשיך לפי ההנחיות של קו-פעולה 2 (הרגשות שהטריגר הפעיל אצל ההורה שלך/כל אדם אחר בסיטואציה דומה). אתה לגמרי רשאי וזכאי להתייחס גם להנחיות של קו-פעולה 1 או 3. ואתה בהחלט רשאי וזכאי לעשות זאת בצורה אוטומטית ועם ביטחון עצמי ממש כמו שהצד השני מרגיש בנוח לזרוק לחלל את הציפיות וההנחיות של קו-פעולה 2.
התוצאות ידהימו אותך! במיוחד בגלל שאתה כבר מבוגר עכשיו, מישהו שכבר לא חייב לקבל סחטנות, פיננסית או רגשית או לא משנה מאיזה תחום. יש לך כל הזכות בעולם לחזור בחזרה לטריגר המקורי או לפרט על הרגשות שהטריגר הפעיל אצלך.
אם אתה צריך לאמץ פני-פוקר כדי לעשות זאת, עשה זאת. אתה הולך לטלטל את הסירה, במיוחד אם מדובר על משפחה שבה ההתנהגות הלא-מתפקדת הזו הפכה למושרשת במיוחד. או לפחות, הפכה לכזו במוחך. משום שאתה זה שהתרגלת לפעול לפי ההנחיות של קו-פעולה 2, בזמן שלמעשה יש שלושה קווי-פעולה שאתה יכול להתנהג לפיהם. וכל אחד מהם לגיטימי בדיוק כמו האחר. זה ידרוש ממך שינוי מכוון של הרגלי תקשורת ושינוי במאזן הכוחות מול אחרים.
בד"כ אתה רגיל לפעול לפי קו-פעולה 2 (הרגשות של אמא/אבא/האדם האחר בסיטואציה דומה). דמיין שבמקום לעשות זאת אתה מתלונן על צורת התקשורת הזו או בעצם משנה אותה באמצעות הרחבה על הסרט (=הטריגר) או הרגשות שלך עצמך. האם זה יעשה את העבודה? לא.
למה לא?
כי האדם האחר ימשיך "להטיל" עוד "פצצות" שיימשכו לעבר קו-פעולה 2: התגובה הרגשית שלהם לתלונותיך בנוגע לקו-פעילות 2. וכך, התוצאה תהיה שיהיה דיון עוד יותר גדול על הרגשות שלהם. הרגשות שלהם הופעלו בתחילה בידי הטריגר, אבל כדי להפוך את המצב לגרוע יותר, הם מופעלים עכשו בידי טריגר חדש – התגובה שלך לקו-פעילות 2.
אז עתה יש להם שני דברים שבגללם הם מתוסכלים – הסרט המעייף וההתנגדות שלך. השיחה עדיין סובבת כולה סביב הנרקיסיסט.
הפתרון הוא עדיין לחזור ולדבר שוב על הטריגר (קו 1) או על הרגשות שלך שהופעלו בידי הטריגר (קו 3). לא לדבר על הרגשות של האדם האחר. כך אתה נמנע מלהתעסק בקו 2, ויותר חשוב מזה, נמנע מלדבר על העצבים שלך מהעובדה שהאחר חושב שהעולם סובב סביבו.
אצלם, העולם באמת סובב סביבם, וזה הנושא שמעניין אותם – נושא נרקיסיסטי קלאסי ומועדף. אם אתה לא רוצה לדבר עליהם כל הזמן או על הרגשות שלהם, אז פשוט שנה את הנושא. האם מותר לך לעשות זאת? כן. קווי-פעולה 1 ו-3 הם לחלוטין לגיטימיים בכל שיחה וסיטואציה שהיא.

4. תפנית לא צפויה בשיחה
השיחה יכולה ללכת כדלהלן אם תבחר ללכת בחזרה לקו-פעילות 1 במהלכה:
האדם האחר: "אני כל כך משועממת מהסרט הזה. איזה סרט אידיוטי. בזבוז זמן. למה אנחנו צריכים להסתכל בסרטים כאלה? אתה יודע כמה אני שונאת את זה"
אתה: "החלק הכי מעניין זה התפנית בעלילה, כשפתאום הדמות הראשית מתחילה לעבוד על כולם. לא ראיתי את זה מגיע, זה היה מדהים! לא פלא שנתנו לזה 5 כוכבים"
שים לב כיצד השיחה כבר לא סובבת יותר סביב הרגשות של האחר, אלא על המציאות האובייקטיבית של הדירוג שהסרט קיבל. במילים אחרות, רגשות של אנשים אחרים (המדרגים) הצליחו להיכנס למשוואה.
בן השיח שלך יכול עכשו לעשות אחד משניים: (א) להצטרף לגזע האנושי או (ב) להפוך לעויין. אם הוא בוחר ב(א) הוא עדיין יישאר עם נקודת מבט שלילית על הסרט אבל גם ידבר על אנשים אחרים במקום רק להתעסק בעצמו. תרחיש (א):
האחר: "הממ... הבמאי בהחלט לא גרוע אבל כבר יצא לי לראות טוויסט כזה בעלילה לפני. די צפוי, אתה לא חושב?"
אתה: "לא, אני לא צפיתי את זה. ואני אוהב את הצורה שהשחקנית משחקת את התפקיד שלה. שחקנית מדהימה!"
מצד שני, הנרקיסיסט יכול גם לבחור להפוך לעוין או מניפולטיבי או סחטן. תרחיש (ב):
האחר: "טוב, אני יכולה להגיד מתי לאף אחד לא אכפת ממני. אז לא משנה, יש לי את התרופה שלי בחדר שאני עדיין צריכה לקחת. נראה לי אני באמת צריכה ללכת לנוח. הרופא אמר לי אתמול לא להזניח את הבריאות שלי"
אתה: "טוב, נדבר מחר"
שים לב כיצד בתרחיש (ב) אתה לא נותן פרס לבן השיח על הנקיטה בקו-פעילות 2 כאילו הוא היה הדבר הכי חשוב או היחיד בערב הזה, אלא בוחר להתעסק גם בדעות אחרות. הנרקיסיסט לא יקבל את זה מיד על המקום אבל לאט לאט הוא ילמד שהעולם גדול יותר מקו-פעילות 2. והדבר הטוב הוא שהבהרת היטב שאתה לא המטפל של אף אחד. פשוט נצמדת לטריגר המקורי או לרגשות שלך כתוצאה מהטריגר (במקרה הזה – הסרט). עם הזמן, יכול מאוד להיות שהאדם האחר "יישר עמדה" – פשוט כי אתה לא נותן לו פרס על ההתנהגות השגרתית שלו. ההרגל הזה שלך יכול עכשו להתחיל להיעלם לו.

5. הפוזה של המטפל
יש בור אחד גדול שאפשר ליפול אליו כשמשנים את השיחה: לפני שאתה שם לב, בעיקר אם אתה רגיש במיוחד ואכפתי, אתה מחליט להפוך להיות ה"מטפל" בשיחה – לעזור לאדם האחר לראות איך הוא מתנהג, להסביר לו את כל העניין במפורש, ולעזור לו להבין כמה הוא מזיק לאינטראקציה החברתית ובסופו של דבר לעצמו.
אידיוט!
זו התנהגות כל כך תלותית! זה מזכיר לי את לורד פונטלרוי הקטן (ספר שנכתב בידי פרנסס הודג'סון ברנט ב-1885, שכתבה גם את סוד הגן הנעלם. הספר הוסרט מספר פעמים לקולנוע, האחרונה ב-1995). בעיקרו, מדובר על ילד שמושת עליו נטל הורי. בסרט בעצם מוטל על כתפיו של ילד קטן להציל את היום, להפוך את עצמו לבעל ערך ולבלתי ניתן להחלפה. הוא הופך לילד האמריקאי המושלם והמתוק, ותוך כדי הוא גם מצליח להכניע ולרכך את האצולה הבריטית הקשוחה והמתנשאת ולהאיר את העולם. הוא אף פעם לא כועס על זה שמתייחסים אליו כאל פלקט סטיגמטי – כל זאת בזמן שבאופן אלטרואיסטי להחריד, הוא דואג למבוגרים סביבו ו"מחתל" אותם בכזו הצלחה, שהם אף פעם לא הצליחו להשיג באופן מניפולטיבי ממבוגרים אחרים.
הרומן היה הצלחה גדולה בזמנו והרבה מבוגרים אמריקאים אהדו את הרומן, בדיוק כפי שהם אהדו את שירלי טמפל מעט עשורים מאוחר יותר – עוד ילדה שהנטל ההורי הושת עליה (שחקנית ילדה משנות ה-20 שגילמה בעיקר את דמות הילדה המושלמת, העדינה, והרואה טוב בכל, וזו שלמעשה הצליחה לסדר את כל הבעיות בחייה ובחיי הסובבים אותה. בחייה הבוגרים במציאות הפכה לפוליטיקאית). מה שעצוב זה שבד"כ ילדים הופכים להורים על חשבון עצמם. הצרכים הרגשיים שלהם עצמם לא נענים; הם אפילו לא מזוהים.
ביקורת אחת על הרימייק של לורד פונטלרוי מ-1995 שהבחינה בעניין, אמרה: "זה ספר טיפשי מאוד שהכריח דור שלם של ילדים לסבול עם שיער ארוך עד לכתפיים וצווארונים לבנים. סדריק, כלומר לורד פונטלרוי, הוא ילד 'טוב חמודי מתוקי'. אמא שלו היא גם מושלמת. אני מתערב שאלפי ילדים קטנים בשנות ה-80 של המאה ה-19 קיוו שהספר הזה אף פעם לא היה יוצא"
כדי להפוך למבוגר מאוזן אדם חייב ללמוד כיצד לטפל בעצמו. בד"כ תמצא שאף אחד אחר לא עושה את זה בשבילך. אולי העתקת דפוסים וגישות מההורים שלך לגבי האני הפנימי שלך, ואולי תגלה יום אחד שגם אתה, ולא רק ההורים שלך, התעלמת מהאינטרסים של הגבר הצעיר שפעם היית ושעדיין נמצא בתוכך. יש רק אדם שאתה יכול לשנות בעולם הזה, וזה אתה עצמך.
לחצו כאן לצפייה בפרק 1 של לורד פונטלרוי הקטן
התסבוכת של ילדים צייתנים שמתפקדים כהורים היא בדידות. יכול להיות שהיית במחנה הסקוואו הרבה יותר מדי זמן, חי לפי הציפיות של אחרים. למד לעזוב את המחנה ולרכוב עם הגברים האמיצים בדרך שבה תמיד רצית. זו המשאלה הנסתרת והעמוקה ביותר שיש לכל ילד, זו ההגשמה המלאה ביותר שיכולה להיות להם. מישורי הערבה הפראיים מחכים לכיבושיך הדוהרים. כשתעשה זאת, אולי סוף סוף תנשום עמוק את אוויר החופש, שיזמין אותך לטייל במחוזות של התנהגויות חדשות.
עצוב כמה שזה נשמע, לורד פונטלרוי הצדיק והקטן למעשה אף פעם לא עזב את האורוות, וחי חיים שהוגבלו רק למילוי הצרכים ופיוס הגחמות של אנשים אחרים.

6. יצירת חופש
אתה יכול עכשיו להתחיל להרגיש חופשי יותר להחליט במהלך שיחה כמה תשומת לב והתמקדות אתה רוצה להעניק לרגשות של אנשים אחרים, ובאיזו כמות אתה גם מבטא מי אתה עצמך.
אתה לא חייב להתעלם מהנרקיסיסטים כל הזמן, אבל אתה צריך ללמוד לבחור כמה זמן מוקצה לרגשות שלהם וכמה תשומת לב ניתנת לעצמך.
ואתה חייב לעשות זאת בצורה מכוונת, תוך כדי שאתה זוכר כל הזמן שלטריגר ולרגשות שלך כתוצאה ממנו יש מקום שווה בשיחה, והם נושאים ראויים בדיוק כמו הדעות, הרגשות והסיפורים של בן השיח שלך. זה יעלה את הדימוי העצמי שלך. באופן מפתיע, אנשים יתחילו לכבד אותך.
הפכת לגבר.



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

סקירת הפוטנציאל המיני המלא שלך, חלק 1/24: איך המיניות עובדת

סקירת הפוטנציאל המיני המלא שלך, חלק 9/24: הריגת נפש

סקירת הפוטנציאל המיני המלא שלך, חלק 21: להיות נזקק